|
Mad Bliss - Heaven Through Old Eyes |
נרשם ע"י : צ'ילי בתאריך : 17/04/2007 10:36:17
(Earsay, 2007)
פיטר פן, הילד הנצחי, בחר להישאר בארץ לעולם-לא. הוא ודאי חשב שהילדות תסב לו אושר רב לעולמי עד. לעומתו, בעולם האמיתי, אושר אינו רציף, אלא מתפזר על פני רגעים – רסיסים קטנים של אושר, המשך שלהם משתנה מאדם לאדם בהתאם למקום ולזמן. בתקופות מסוימות בחיים הם במלוא עוצמתם, ובאחרות נראה שהם חסרים. מעטים הם רסיסי האושר הניתנים לצבירה ולשימוש חוזר בימים קשים. אחד מהם נפרש על פני ארבעים ושמונה דקות, עטוף בשחור ולבן, והוא אלבום הבכורה של מאד בליס.
מאד בליס החלו את דרכם בשנת 1994. במהלך השנים עברו גלגולים שונים עד לגיבוש ההרכב הנוכחי, שכולל את תומר רייויט (שירה), איציק בראל (גיטרות, קולות), רועי שבו (תופים) ואבי מרקוביץ' (בס). ב-2002 הוציאו את
karen's molested apple, אי.פי בן חמישה שירים. האי.פי זכה לביקורות נלהבות ולשבחים רבים, ורק הגביר את הצפייה לאלבום שלם שמיאן להגיע. חמש שנות המתנה ארוכות הגיעו לקיצן עם יציאתו של
Heaven Through Old Eyes לפני כחודש, והצפייה פנתה את מקומה להתלהבות והתרגשות.
ההרכב מגוון מאד מבחינת מקורות השפעה, והעושר הסגנוני בא לידי ביטוי באלבום כולו. הוא מכיל בליל של רוק סבנטיז וניינטיז, פולק, פסיכדליה, גות' וטריפ הופ, כשכל אלה מתחברים ויוצרים את הצליל הייחודי של מאד בליס. שינויי הסגנונות גורמים לאלבום להישמע כאילו הוא מכיל בתוכו מחזור חיים שלם: לידה, חיים, מוות, לידה מחדש. המעגליוּת, בין השאר, מתבטאת בקטע הפותח ובקטע הסוגר את האלבום. שניהם נקראים Coat of Arms, וכשמם כן הם- עוטפים את האלבום משני צידיו ומגוננים עליו, חוצצים בין קודש לחול.
ג'דו המשיל את האלבום לתינוק, שרצה לצאת לאוויר העולם אך פחד. לטעמי, יש בו קצת מכל דור; התום של הינקות (המתבטא למשל ב-"
Flight of A Dove"), המרדנות של גיל הנעורים (כמו בשיר "
Tel Aviv" הסוער), השלווה וההכרה של הבגרות (למשל ב-"
Cuckoo Clock").
Heaven Through Old Eyes הוא רסיס אושר עוצמתי וממושך שהייתי רוצה לשמור לחיים שלמים – לגדול איתו, להתבגר איתו, להשמיע אותו לילדיי.
האלבום ניחן בצדדים רבים. בכל האזנה והאזנה מתגלה בו פן אחר;הטקסטים, כמו גם הלחנים, נעים על הקו שבין טוב ורע, תקווה וייאוש; ההתעסקות בגן עדן ובגיהינום חושפת פן דתי קמעה; השימוש בסמלים דוגמת מעוף ("
Flight of a dove", "
Chasing Butterflies"), אור ("We live in the morning light") וכוכבים ("
Oriental Star") מקנה נופך מיסטי; הקונפליקט שבין הגראנג' הבועט וכלי התזמורת הרכים מעצים את ה-Feel המיוחד של האלבום.
ההאזנות הראשונות הזכירו לי את הפעמים הבודדות בהן נכחתי בהופעות של מאד בליס. האלבום, כמו גם ההופעות, מכיל עומק רב שקשה לתפוס בהתחלה וגורם לפרפרים בבטן ולסערות רגשות מתפרצת. עם זאת, גם כשההתמודדות מתחילה, הטלטולים לא נפסקים. הם רק ממשיכים ומתגברים, ובכל פעם פוגעים בנקודה אחרת. כל האזנה מציפה אותי ברגש, גם כשנדמה שהלב נמצא בשלב מתקדם של נמק. כל האזנה מחזירה אותי כמה שנים אחורה, ובו-בזמן מבגרת אותי. כל שיר ושיר מרגיש כאילו הוא נשמע בפעם הראשונה, גם אם זו כבר הפעם הארבעים.
בסך הכל, האלבום מתאים את עצמו לזמן ולמקום באופן מושלם כמעט. סך החלקים עולים בערכם על השלם והופכים את Heaven Through Old Eyes מאלבום כה-מצופה לאלבום שמפליא לעמוד בציפיות מעל ומעבר.
"This must be heaven through old eyes"פיטר פן, הילד הנצחי, בחר להישאר בארץ לעולם-לא. ודאי חשב שהילדות תסב לו אושר רב לעולמי עד. אולי בארץ לעולם-לא האושר נמשך ברצף. אם הבחירה הייתה ניתנת לי, הייתי מעדיפה להישאר עם רסיסים קטנים של אושר, כמו Heaven Through Old Eyes.