נרשם ע"י : צ'ילי בתאריך : 12/09/2007 10:24:07
Fast, 2007
האגדה הכי אמיתית בעולםמאז ומתמיד חיפשו בני האדם את האמת. הם יצאו למסעות ארוכים, מלאי ייאוש ועקובי דם. הם הקיפו את כל העולם, תרו כל פינה. המסע אל האמת פרוש לאורך ההסטוריה כולה. אף אחד לא יכול להתחמק ממנה, כולם שואפים להגיע אליה. Planet Rubble,
אלבומם השני של להקת לבנון, מיטיב לתאר מסע זה.
"פסולת מלוא שמים תלויה
גן עדן רוחשת נמלים, עשב מת, זרע שחת
מצמיח בנים לאדמה חרוכה
דקלים קדומים בעשן
...
בלע אותי העגורן אני
שומרת על שתיקה אני
דוברת לשון המלאכים לשון שקר שאומרים המלאכים המכניים בשמי
אנחנו גן העדן.
אנחנו הפסולת שליבה עדן
אנחנו הפסולת של גן העדן.
אנחנו הפסולת."
אם באלבומם הראשון ההתעסקות היתה ברמת המיקרו ("העיר הטבועה"), באלבום הנוכחי לבנון שדרגו את עצמם לרמת המאקרו. לכאורה אפשר לטעות ולחשוד בו כשטחי וחסר תוכן. הפשטות מככבת בו; גיטרות-בס-תופים. זה הכל. בהאזנות נוספות, תוך כדי היכרות, מתקלפות השכבות ונחשפים שלל הרבדים שהוא מציג. הרכב כלים כל כך מצומצם ובסיסי בונה עולם ומלואו, מיישב אותו, הורס אותו, מספר את סיפורו, ומעל לכל- מוכיח שהפלנטה אינה מורכבת רק ממים, קרקע וגז.
הרבה אמת מצאתי באלבום הזה – אמת שזורה בקווים גסים ובקווים עדינים, לעיתים סמויה, לעיתים חשופה וצועקת. קיים קשר הדוק בין שמות הקטעים לתכניהם; "פינלנד", השיר הפותח, זורק את המאזין לצפון הקר, ב-"The Dying Dying Man" נשמעים פרפורי הגסיסה, "PeterPan Man", החותם את האלבום, הוא סיפור אגדה אלמוותי נוגע ללב, וב"ז'אן ד'ארק", גולת הכותרת של אלבום נפלא זה, מוחזרת הבתולה הפסיכוטית מאורליאן לחיים, ונלחמת עד סופהּ המר.
"אם תשמע קול דק קטן
ותבוא אל הצליל בפתח
ותראה אותך בחוץ
מחכה ותכניס גם
ושוב תראה ששם
אתה כפי שמעולם
לא היית"
לבנון לוקחים את כל הג'יפה שבעולם ומגישים אותה בתור יופי טהור, מזוקק. לצד המילים של רוני הירש הם אורגים יצירת מופת שאין שניה לה. לפעמים אין צורך במילים כדי לספר את האגדה הכי אמיתית בעולם.
מיי ספייס של לבנון