נרשם ע"י : Raymond בתאריך : 20/09/2008 16:06:10
העשרים ושש ביוני בשנה שחלפה היה אמור להיות עוד יום סתמי ומייגע בחיי הארוכים, כשבו ברגע שהיה מגיע לסיומו, תכף ומיד היה אובד בתהום הנשייה ונשכח לעולמים. לימודים, עבודה, פיפי ולישון, אם תהיתם מה היה שם, לאו דווקא בסדר הנוכחי וחוזר חלילה.
זוגתי מביאה לידיעתי שיש ערב הופעות משולש, מעניין ואפילו מבטיח בריף-ראף. אינני טורח לשאול אפילו מיהן הלהקות שמופיעות. "אני עייף", יריתי לעברה. "ואולי בכל זאת, הרי בסופו של דבר תמיד אתה יוצא במצב רוח מרומם מערבים שכאלה?" ניסתה לרכך את הפגיעה הישירה, כמי שמכירה אותי היטב.
נשבע שרק בשבילה הלכתי, מרוקן ונטול ציפיות לחלוטין. ניסיונות כושלים למצוא חנייה במשך חצי שעה הביאו אותי לוותר על הרעיון הגרוע מלכתחילה. "כוס אמק של העיר הקלאסטרופובית הזו", סיננתי מבין שיני, כדי שכל יושבי הרכב (להלן זוגתי) ישמעו ויפנימו כנגד מי האצבע המאשימה שלי מושטת. לא סיימתי לסנן קיללתי וחנייה, הפלא ופלא, נמצאה. זוגתי מחייכת לעברי, אני נרגע. הסדר הטוב הושב על כנו. נותר רק דבר פעוט אחד. "תגידי, איפה זה הריף-ראף, לעזאזל?"
כאמור, שלוש הופעות היו אמורות להתרחש באותו הערב, כשבתווך בין
NX2 ל
יהודונים, היו אמורים להופיע צ'רלי מגירה ונערת ההפקר הלא היא מיכל קהן. אלא שלמרבית הפליאה, אלה לא היו מגירה וקהן בקונסטלציה המוכרת לי עד אותו ערב, אלא דבר אחר לגמרי שתפס אותי לחלוטין לא מוכן.
כך כתבתי לאחר ההופעה, מרחף גבוה- גבוה בספרות רחוקות של אושר עילאי: " אומרים לי צ'רלי מגירה- אני ישר מזמר "רוק בעברית זה פשוט דינמיט". אממה, אומנם זה היה דינמיט, רק מסוג אחר; נפיץ יותר, פוגע יותר, לטווח רחב יותר ובאנגלית. לרגע אני חושב שאני הוזה; אולי נקלעתי לאירוע לא לי, לעיר זרה, מדינה אחרת. בשני השירים הראשונים אני עדיין תוהה האם לפני ניצב צ'רלי מגירה או שמא אלו הם רוברט סמית', איאן קרטיס או האחים ריד ואפילו מעט מוטרד האם החומר שהשלישייה מנגנים הם קאברים או שירים חדשים שלהם.
אולם לאחריהם עניין הקאברים אל מול חומר חדש כלל איננו מעניין אותי, כשם שלא אכפת לי אם לפני גבי אבודרהם מבית-שאן או שמא צ'רלי מגירה, מאחר והוא מציג בפני את גיבוריי בצורה כל כך אותנטית וייחודית רק לו, כך שהמרחק שבין הבדיוני לאמיתי כלל איננו קיים."
אז לא ידעתי שלפניי כבר לא ניצבים צ'רלי מגירה ונערת ההפקר אלא ה-
No hay banda בתוספת למתופף חדש- יוני קיפר. השינוי המרתק הזה בסגנון, התעוזה והחוצפה שלא ללכת בתלם הנדוש- אלמנטים שרחוקים ביומיום מרחק שנות אור ממני- הם שריתקו והביאו אותי לערוך את הראיון הבא שלפניכם עם צ'רלי מגירה.
"...לפני השיר האחרון ולאחר שבמשך ההופעה לא היינו בטוחים אם השירים שבצעו הם מקוריים או שלא, צ'רלי מודיע באדישות האופיינית לו ובאירוניה שדווקא שיר האחרון איננו שלהם אלא של spaceman 3 וגורם לעניין המציאות אל מול הבדיה להיראות מגוחך." (Ray, 26.6.05 , לאחר הופעה ב"ריף-ראף" בתל-אביב)
מי הוא בעצם גבי אבודרהם המקורי? נדמה כי מלבד פרטי ביוגרפיה מינימליים כמו שמך ומקום הולדתך, כמעט דבר לא ידוע לגבי זהותך המקורית. האם השם הפיקטיבי בו אתה מתקרא- צ'ארלי מגירה- והחיים שעיצבת עבורו, הם בטוויסט של מאה ושמונים מעלות הדבר האמיתי (ואילו גבי אבודרהם הוא בעצם הפיקציה), או שאולי גם הוא עתה כלל אינו רלוונטי לאחר הקמת ההרכב החדש No hay banda?
"אני מאוהב בשאלה שלך. בראש ובראשונה אני פשוט מנסה לשרוד, להשיג כמות מסוימת של שקיפות, בכדי שאוכל לפעול בצורה אותנטית." - כיצד נולד השם 'צ'רלי מגירה' ומדוע היה הצורך בו? האם הוא נברא בצלמו ובדמותו של אחד מגיבורי הגיטרה\ תרבות שלך?
"כל ניסיון מצדי לענות לך על השאלה הזו עלול לגרום לי להתקף אפילפטי, בכל הרצינות.
הנה, אני מתחיל להרגיש קצת מסוחרר."
"הריני להצהיר כי ה- No hay banda (אין להקה בתרגום לעברית) הם באופן אוקסימורוני ההרכב הכי קיים וחי שיש עלי אדמות. מדוע? ולוּ רק בגלל שאני עפר לרגליהם של אנשים (בכללם אומנים), אשר מסרבים להתקבע ולהתנוון, לרגע לא מפסיקים לחפש את דרכם ותמיד מבקשים לחדש ולהתחדש" (Ray, 25.11.05, לאחר הופעה ב"ברקפסט קלאב" בתל-אביב).
- בשנה האחרונה התגלית כזיקית מוזיקלית. כמי שהיה מזוהה עם צליל מוזיקלי מאוד מובהק של רוקבילי פיפטי- סיקסטיזי, קפצת כמה עשורים קדימה אל הניו- ווייב של שנות השמונים. כיצד נולד שינוי מוזיקלי זה והאם הוא שכפה עליך שינוי שמי?
"הרגשנו אני וגם מיכל קהן שהצלחנו במידה מסוימת לומר את מה שרצינו בשפה הזו ושכמוזיקאים תרמנו לסאונד הכללי, כך שהיינו מוכנים לעבור לשפה יותר אישית בניגוד לשפה תלויה בז'אנר. וכן- היה עלינו למצוא כותרת חדשה, מה גם שיוני קיפר, שהצטרף (בעמדת התופים- Ray) במקומו של פרנסיסיקו, לקח חלק בתהליך העבודה".
האם משהו בסגנון המוזיקלי הקודם שרד את המעבר הבין דורי הזה? ובהתאם לכך- האם רוחו של צ'רלי מגירה שרדה את המהפך המוזיקלי ומהלכת גם על ההרכב הנוכחי?
"לא. או שזה כלב או שזה חתול. אפשר לקרוא למשהו רוק'נ'רול רק אם הוא מתקיים בתוך מסגרת חוקים מאוד מסוימת.
מלבד העובדה שזו עדיין שלישייה (אם כי יוני קיפר מנגן על מערכת תופים מלאה ואילו פרנסיסקו ניגן על סנר, פלור טם, בונגוס ומצילה), ההרכב הנוכחי משתייך לחלוטין לזרם שכיום אפשר לקרוא לו פוסט פאנק או ניו וייב. צ'רלי מגירה- לבד או יחד עם נערת ההפקר ופרנסיסקו- ניגן משהו שאתה בהחלט יכול לקרוא לו רוק'נ'רול. עכשיו הוא מנגן גיטרה ושר בנו איי באנדה."
- כמי שהתאפיין במעברים מוזיקליים סגנוניים בין דוריים, מה הז'אנר המוזיקלי הבא בו אתה הולך להתנסות? האם תקפוץ עשור נוסף ותתנסה בגראנג' סיאטלי ??
"אני מאוד מאוד אוהב נויז ומה שאנשים אולי מכנים דום מטאל, מקצבים איטיים, מוזיקה מזרחית קלאסית ועדיין מאמין גדול בכל מה שקשור לצורות שונות של כתיבת שירי פופ. כך שאתה יכול לקבל מושג כלשהו לגבי מה שרץ לי בראש".
תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה הוא זה ששר (בעברית) באלבום הקודם, פראגמנטים רוקנרוליים את השורות האלמותיות "רוקנרול בעברית שווה פי אלף מלועזית" ו"רוק בעברית זה פשוט דינמיט" (מתוך "רוק בעברית"). האם המעבר לסגנון מוזיקלי שונה הצריך במקביל מעבר לשפה האנגלית?
"הלוואי ולא היו שפות מעולם, כך שהיו לנו רק תמונות בהן היינו מביטים בנשימה עצורה. אולי אז, בעודנו מתבוננים בפליאה, היינו יכולים גם לשמוע מוזיקה מתנגנת אי שם מתוך האופק האינסופי הנפרש למולנו, כמו לחישה."
- אם כך מדוע לא ליצור אך ורק מוזיקה אינסטרומנטלית.?
"אני מחשיב יצירה אינסטרומנטלית כשפה, חיברתי לא מעט כאלו."
"השירה העדינה של צ'רלי מהגלגול הקודם נעשתה אגרסיבית קצת בחלק מהשירים, והשירים שמיכל שרה בהם מלאים באופי ומשלימים את הגלגול החדש של המופע... ההרכב פשוט יושב מצוין והגיבוש מורגש באוויר. רק הקטעים האינסטרומנטליים מזכירים לעיתים את צ'רלי מגירה של פעם, כשרוב החומר מאופיין בסאונד ובגוון של ג'וי דיביז'ן (צ'רלי התחיל אפילו להתלבש כמו איאן קרטיס ) לתוך ניו אורדר עם סאונד וארומה של ספייסמן 3...." (ליאור אסטרו, 3.11.05, לאחר הופעה ב"מעבדה" בירושלים)
נדמה כי לא רק הקו המוזיקלי והשפה השתנו אלא במקביל גם הלוק והתדמית החיצונית של הלהקה ושלך. כך למשל, פרנסיסקו, המתופף הקודם, שהתאים כמו כפפה ליד בסגנונו הייחודי להרכב הקודם ועזב ובמקומו הצטרף יוני קיפר, שמשלים את ההרכב החדש בסגנונו השונה. עד כמה סגנון וסטייל חשובים לך? עד כמה הם חלק מרכזי ממהות הרוקנרול לטעמך?- לפי תפיסתי רוק'נ'רול ונגינה בגיטרה חשמלית כפועל יוצא מכך אמורים להיות פעולה הנושאת אופי דרמטי. מכאן יוצא שאלמנטים כמו במה, תאורה, העמדה ולבוש חייבים לשרת את נושא העבודה. מעתה כל האלמנטים החיצוניים יצטרכו לשרת את הפנים. כמו שאני רואה את הדברים, כל אחד שאינו נוהג כך, או שהוא ליצן או שהוא טיפש גמור."
שם הלהקה החדשה לקוח מתוך סצינה מרכזית בסרטו של דיויד לינץ', מלהולנד דרייב, שבו הקו שבין המציאות לבדיון מיטשטש ואיננו יודעים עוד האם המציאות היא הבדיון או שלהפך. כשיצאתי נסער לאחר שראיתי הופעה של No hay banda בפעם הראשונה ומתוך היכרות עם צ'רלי מגירה וחומריו, חוויתי תחושת בלבול דומה לזו לאחר שראיתי בפעם הראשונה את סרטו של לינץ'. האם בחירת השם ללהקה באה מאותו המקום של טשטוש הגבולות בין מציאות לדמיון, הזיה וחלום שאליו כיוון לינץ'? עד כמה מחיקת הקו הדמיוני שבין מציאות לבדיון מרתק ומעניין אותך כאדם וכמוזיקאי?
אני מוצא את החקירה הפסיכולוגית של דיויד לינץ' בנוגע לשאלות כמו כמות הידע העומד לרשותנו, שאלות של קנה מידה ומכניות מול מודעות כמעוררת השראה ומונה אותו כאחד ממקורות ההשפעה הפועלים עלי
עבורי החשיפה הזו או הגילוי באמצעות קריאתו של הכרוז,"נו איי באנדה" באים לתאר מצב עניינים בו פעילויות מסוימות הן בעלות איכות מכנית. מכאן נגזרות שאלות לגבי זיכרון, מצבי תודעה שונים כמו שינה וחלום אל מול יקיצה ועירות, שאלת הרצון, חופש הבחירה, דמיון ואפשרות קיומה של מודעות.
שאלות מהסוג הזה, כאמור, מרתקות אותי במיוחד ואני מוצא את עצמי נמשך לנושאים אלו כאדם וכמוזיקאי."
"איאן קרטיס לא התאבד בתלייה לשווא. אלביס פרסלי לא מת מוות מיותר לאחר שהאביס עצמו בכדורים ובמזון. רוחם של השניים התגלגלה באיזו שהיא דרך לא ברורה אל גופו של אחד, במקור מבית שאן. גבי הוא שמו הפרטי. מכירים?" (Ray, 25.11 לאחר הופעה בברקפסט קלאב)
מיהם גיבורי הגיטרה שלך בפרט וגיבורי התרבות שלך בכלל? עד כמה ובאיזה אופן הם עיצבו את אישיותך ועולמך המוזיקלי?- אני מחשיב נגינה בגיטרה חשמלית כאומנות, אך חייב להודות שאת הציור תמיד אמצא מופלא יותר. ציירים הם האומנים הראשונים במעלה, אחד כזה הוא אלי פטל .
האמן הצעיר סיד בארט הוא נגן הגיטרה החשמלית הטוב ביותר שאי פעם דרך על אדמת כדור הארץ. לינק ריי, שהלך לעולמו בחודש שעבר, הוא גיבור גיטרה מהפנט . ג'וני מאר (Smiths), ג'וני ת'אנדרס (New York dolls), מאדי ווטרס, ברנארד סאמנר (Joy division, New Order), הם כולם נגני גיטרה חשמלית ואינדיבידואלים, שעדיין מהלכים עלי קסם כל פעם מחדש. פ.ד. אוספנסקי , תלמידו של ג.גורדייף, להקת היהודונים, ברברה, המשפחה שלי, דוד שלי, קוקי בצראוי, פסל דרום אפריקאי שלמד חלימה (תופעה המתרחשת כאשר אדם מודע לכך שהוא נמצא בחלום, כאשר הוא ישן. תודעה כזאת מאפשרת לאותו אדם לשלוט על פעולותיו ב"מרחב החלום", כמו גם על אותו מרחב עצמו-ויקיפדיה). אצל מכשף מנמיביה (אתו הסתובבתי קיץ אחד), קרלוס קסטנדה ועוד רבים אחרים היו בשבילי בית ספר מלא בידע נדיר ומקור של כיף תמידי, אך אני תמיד מוצא את עצמי רחוק כל כך מכל אלה היקרים לי. משתדל לא להיתפס לרגשות הנוסטלגיים, אני פוסע בשביל שבו שוכן הלב שלי במרחק של פעימה מהגיבורה האמיתית ביותר בשבילי, מיכל קהן, שגם כן מנגנת בגיטרה חשמלית בצורה מעוררת השראה ובשפה לגמרי מקורית כמו שרק היא יודעת."
- כאמור, הנך משתף פעולה מאז האלבום השני עם מיכל קהן. כיצד נולד שיתוף הפעולה המוזיקלי עמה? האם
- קיימת חלוקת עבודה ברורה ביניכם? ומה היא עשתה כדי שבהרכב הנוכחי תקבל כמה סולואים ויוסר ממנה "אות הקין" בדמות הכינוי נערת ההפקר?
- את מיכל קהן פגשתי זמן קצר לאחר שהשלמתי את האלבום הראשון "דה אבטומטיק מייסטרזינגר ממבו שיק" באחת מההופעות המעטות בהן ניגנתי לבד. אז היא בחרה להצטרף אלי בגיטרה נוספת וכך ניגנו במשך תקופה ארוכה עד להצטרפותו של פרנסיסקו. כפי שציינתי, למיכל יש שפת נגינה משלה, כך שהעבודה על הגיטרות היא דיי דמוקרטית ונוחה. בנוסף יש לה גם ראייה דיי ברורה לגבי איך מקצבי התופים צריכים להיבנות, כך שהיא מאוד מעורבת בחלק זה של העבודה."
- עבדת כמפיק מוזיקלי בפעם הראשונה עם הרכב ההארדקור- רוקנרול היהודונים, שעומד להוציא בקרוב את האלבום הבכורה שלו. עד כמה עבודת המפיק עם הרכבים אחרים מסקרנת אותך וכיצד נעשה החיבור המוזיקלי בינך לבין היהודונים, שהרי על גבי הסקאלה המוזיקלית אינכם עומדים בדוחק האחד לצד השני, גם אם קיימים קווי דמיון מסוימים?
"בלהקה הזאת יש כל כך הרבה עוצמה ויופי שרק מחכים להתגלות. הם הלהקה הטובה בעולם. אני מרגיש שבדומה ליהודונים, גם אני כנה ורציני בכל מה שקשור לעשייה האומנותית ולשמירה על הטון והקול הייחודי שאני רוצה להשמיע. בכל הקשור לצד הטכני, אני יכול לומר שבסך הכל לחצתי על כפתור ההקלטה. ולא, אני לא מסוקרן לעבוד עם הרכבים נוספים: אינני מפיק וגם כך אין עוד הרכבים בשבילי".
כמי שהוציא שני אלבומי אינדי, מה דעתך לגבי תעשיית המוזיקה המקומית בישראל ובפרט זו העצמאית או
- שממקמת עצמה בשוליים?
"לא יודע איך לענות לך על זה, אני לא חושב על נושאים כאלו. כיצד יתכן שתהיה לי דעה על משהו שלא קיים? הפעילות היחידה שאולי ניתן יהיה לקרוא לה עצמאית היא זו של "הזמר המזרחי".
שנת 2006 נפתחה לא מכבר. נבא כיצד תסתיים שנה זו עבורך ועבור הלהקה? האם תחבוק בסיומה אלבום חדש?
"עכשיו, לאחר שיוני קיפר הצטרף, יש לנו כהרכב חדש עוד עבודה לעשות. כמו כן אנו צריכים להשלים את בניית האולפן בתוך הבית ותיקון המיקסר וטייפ ההקלטה ולקנות סלילים חדשים ועוד ועוד... ולקום בבוקר וללכת לעבודה. וכן, אני מאמין שעד סוף השנה נשלים את העבודה."
לאחר סיום עריכת הראיון עם צ'רלי מגירה וקריאתו, נדמה היה לי כי נותרתי וחצי תאוותי עודני בידי. חשתי כמי שהיה בדרך הבטוחה לאורגזמה נדירה, אולי אפילו חד פעמית, אלא שזו, משום מה, בוששה לבוא והותירה אותי מיוזע ומתנשף, מנסה להחזיר נשימה סדירה לראותי.
אומנם מסך הערפל שאפף את דמותו המסתורית של מר מגירה התפזר, אך רק במעט ועננים בגובה נמוך עדיין לא אפשרו ראות מקסימלית. החידה עדיין לא נפתרה בשלמותה. נותרו לא מעט חלקים בכדי שהפאזל יושלם ויוצג לראווה. במקום סימני השאלה שהפכו סימני קריאה, צצו סימני שאלה חדשים רבים.
מי מכם שמכיר את דמותו של צ'רלי מגירה ויצירתו, שבאופן תמידי מטופפים בעדינות ובאלגנטיות על הגבול החמקמק שבין האותנטי לבדיוני, חלום ומציאות, בוודאי יתהלך בתחושה דומה לזו שחשתי- של החמצה. אך אל חשש, תחושה זו- רגעית ובר חלוף היא. משקראתי את הראיון בפעם השניה, שמחתי על שלא כל סימני השאלה הקמורים שהצבתי הפכו סימני קריאה זקופים וגאים. ואחרי שקראתי את הראיון פעם נוספת, הוקל לי. חשבתי שאפילו עדיף שכך.
פרח נדיר כמו צ'רלי, אסור לעולם שייעקר מהשורש, ובכך ייחשף לאור השמש החזק הרבה יותר משרצה וסופו שייבול. יש להותירו לעד מוגן ביופי מסתוריותו ובאי בהירותו, כששורשיו עמוק בעובי האדמה, כך שתמיד רב הנסתר על הנגלה.
התמונות של No hay banda צולמו ע"י גיורא אגמון