זה רקע כל כך שונה וידידותי לצילום מזה של האוזן בר הרגיל...

באשר לשנטילולו, נשגב מבינתי מה הפואנטה בסודיות סביב פסטיבל אינדי שגם כך פונה לפלח כה קטן של האוכלוסייה, ובכלל חוסר הפרסום סביב פסטיבלים שכאלו. נדמה שהסצנה המקומית לפעמים מנסה ממש בכוח להכחיד כל אפשרות שקהל כלשהו יגיע לשמוע אותה.

ההופעה הייתה באירוע פרטי, וגם השנטילולו הוא סוג של ארוע פרטי.
מסתבר שסצינה זה לא רק אמן מול קהל אלא גם אנשים ואנשים.
לפעמים זה הולך יחד, לפעמים לא כל כך.

אין דינה של מסיבת יומולדת כדינו של פסטיבל. פסטיבל שכזה בנוי בכל זאת על הרעיון של חבר מביא חבר. וכשחבר לא מביא חבר זה כבר הופך לעצוב, וקטן, ומתבוסס בעצמו.

אני מבין את הרעיון של המסתורין. ההרגשה הנעימה של חבורה סודית, ההתכנסות לשם מוזיקה ולא לשם כסף חלילה או איזה הייפ דלוח.
אני בעד הרעיון.
אבל צריך לדעת מה הסכנות שלו.

וברגע שחיכינו להופעה של סיוון וקליינר והיא בוששה להתחיל כי לא היה מניין, לא נראה לי שמישהו הוקסם מהסודיות של השדות.

מוזיקה? אני ממש לא בטוח. לדעתי השנה (ואולי גם פעם) ההתכנסות שם
הייתה נטו לצורך התכנסות, זה יכול להיות די סבבה בשביל מי המתכנסים,
אולי קצת פחות בשביל מי שבא לראות מוזיקה.

אז אם כבר, אפשר לדבר על כשלון ההתכנסות עצמה, בלי קשר למוזיקה. אבל
זה כבר להתחיל לחפור בעניינים חברתיים שבקושי יש לי (ולך?) רבע מושג
קלוש בהם, אז עדיף לוותר. מה שכן, יכול להיות שדווקא המעבר מעיסוק
במוזיקה לעיסוק בחבר'ה הוא זה שהרחיק חלק ממי שאולי היה עשוי לבוא.

ההופעה הייתה ממש טובה גם השירים מצוינים חבל שהם לא עושים לעצמם יותר מיתוג ככה היו יותר מכירים אותם

עמית, אני כ"כ מקנאה בך שאין לי מילים,
ובכ"ז -כמה הערות סתמיות:
-פסטיבל יש לי חלום- השם מאוד מצחיק אותי
-עריכת התמונות לכדי איזה רצף שעבר עלייך
כרגיל, מקסים אותי....

(וגורם לשנוא אותך קצת

פסטיבל בדירה בפלורנטין? נראה לי שתחנת הרדיו תשדר ממחשב נייד!